כיצד על ערי-העתיד להיראות? 

קודם-כל, נתחיל ברמה הבסיסית, של הבית - והחדר - הבודד. עליי להבהיר בזאת, שאינני בעל-מקצוע בתחום - ואולם, סבורני שמנסיוני, במגורים בלא-מעט דירות שונות ומגוונות, בשילוב עם אי-אלו תובנות, אשר מקורן בשכל הישר, הריני כשיר בהחלט, להביע עמדתי בכגון דא (אם-כי, אינני יכול להביע דעה, כמובן, באשר לחומרי-הבניה הנדרשים וכיו"ב).

כעת, מוסכם כמובן על כל בר-דעת, שבית טוב, חייב לכלול בבנייתו, פחות או יותר, את האלמנטים הבאים:

עליו להיות מאוורר היטב, על-מנת למנוע סכנות מחנק וראדון.

עליו להיות בעל בידוד איכותי, על-מנת לאפשר לחממו בחרף ולקררו בקיץ, במינימום אנרגיה.

עליו להיות מואר במידה סבירה.

עליו להיות מוקף בירק, להענקת תחושה חיובית, לדיירי-הבית ולשיפור האוויר והאווירה.

עליו להיות קרוב דיו, לדרך כלשהי, על-מנת לאפשר להגיע אליה, בהליכה קצרה יחסית (וכך למנוע את ה"צורך", באמצעי-תחבורה מזהמים) ורחוק דיו ממנה, על-מנת למנוע מטרדי זיהום ורעש.

עליו להיות בעל קווי-מתאר מעוגלים (וכאן אני מפנה אל מאמרי, מחדש מארס 2008, נגד אדריכלות הקווים הישרים), כך שבעיצובו הפנימי, יזכירו קירותיו מערה ומומלץ: שיהיה בעל עיצוב-קימורי-קירות חופשי, תוך הימנעות משבלונות, כך שלכל חדר, יוענק מראה ייחודי ומיוחד.

עליו להיות בעל קולטנים סולאריים ומערכת מחזור מי-קולחין, לפחות, כמו גם מיכלים, לאגירת מי-גשמים.

עליו להיות נאה, ייחודי ומקושט, מבפנים ומבחוץ כאחד - על-מנת לשרת, לא רק מטרות פונקציונאליות מנוכרות בלבד, אלא גם את הנפש האנושית, הכמהה ליופי.

עליו להיות בעל שטח מינימאלי, של 30 מ"ר לאדם, על-מנת לאפשר, חיי-אנוש סבירים ברווחה, המתקבלת-על-הדעת.

כלומר, על כל חדר לכלול חלונות גדולים, הניתנים לפתיחה מקסימאלית - ויחד עם זאת, לכל חלון, חיוני להצמיד, גם וילון ותריס, על-מנת לאפשר, הצללה הולמת, לתנאיו הקשים, של הקיץ הישראלי.

על החלונות להיות עמוקים דים, על-מנת להציב בהם עציצים ואדניות.

על קירותיו להיות צבעוניים - ממליץ על צבעי-פסטל רכים ובהירים, צבע שונה לכל חדר וחדר - ולכלול גומחות קטנות (להעמדת פסלונים, נרות וכיו"ב אביזרי-קישוט) וגדולות ומרופדות, לישיבה נוחה ונעימה.

על התאורה להיות מפוזרת, רכה ומגיעה, בו-זמנית, מכל פינות-החדר - לא מנורה חזקה אחת ויחידה בתקרה, המסנוורת את המביטים בה, מזה - ולא שום מקור-אור אחר, מזה. למעשה, הטוב ביותר, הוא להציב שורות-שורות, של נורות קטנטנות, בתוך גומחה אחת מתמשכת, המקיפה את החדר כולו.

כעת, על-אף העובדה, שכמובן, כולנו ירוקים, כולנו אוהבי-האדמה, כולנו חולמים, על בית צמוד-קרקע, הרי במדינת ישראל - או, אם נדייק, בכל היחידה הגיאוגראפית כנען (הכוללת את ישראל שבתחומי-הקו-הירוק, פלשתין, מערב ירדן, דרום-מערב סוריה ולפחות חלק מלבנון, שכן בבואנו להתוות, תכניות סביבתיות, אין אנו יכולים כלל, לפרק יחידה פיזית, אקלימית וסביבתית זו, לחלקים נפרדים) - צפיפות-האוכלוסין, הקיימת כבר כיום, מזה, לצד אהבת מרבית יושבי-הארץ, למשפחות גדולות - ותשוקתם, לייבא לכאן תושבים נוספים, מכל ארבע כנפות-תבל - מזה, מונעות לחלוטין, כמובן, כל אפשרות שהיא, למגורים אידיליים אשר כאלה; פשוט מאד, אין לנו מקום.

בנוסף לכך (כפי שכבר כתבתי, במאמרי "מהם צרכי-ציבור?" מחדש נובמבר 2008), הרי חיוני הדבר, לשמור על כמה שיותר שטחים פתוחים, לצד כל עיר ועיר ובין עיר אחת לרעותה - בין-אם לצרכי עיבוד חקלאי, או כפארקים גדולים מאד (לא רק גינות עירוניות בינוניות), או כשמורות-טבע, יערות או "סתם", להותיר השטח כמות שהוא, מבלי לגעת בו - וכבר רואים אנו, שאין לנו מנוס, למרבה-הצער, מציפוף מרבית אוכלוסייתנו הגדולה במגדלים, אשר ילכו ויגבהו, ככל שגדל ורב מספרנו! פשוט, אין שום מנוס שהוא מכך.

יחד-עם-זאת, אין גם שום הכרח שהוא, לבנות, מגדלים אלה, דווקא כמפלצות בטון מלבניות (שלא לומר: הולילנדיות....ברררר), המנותקות לחלוטין מכל הסובב אותן והמשרתות, אך ורק, את בוניהן הקבלניים, כנהוג כיום.

קודם-כל, כפי שכבר ציינתי, על כל הקווים להיות מעוגלים, מרובי-חמוקיים ומרבי-קימורים. חישבו-נא על גוף-האשה העירום, חישבו על גלים, על גבעולי-שיבולים ברוח-הקדים = זאת הצורה, אשר בה עלינו לבנות, אלה המגדלים.

כלומר, הרצוי ביותר, יהיה לבנות מגדלים אלה כמין גבעות מלאכותיות, בהן כל דירה, תהיה, למעשה, בית קטן, אולי אף עם חצר קטנה לעצמה וכך, נתגבר על בעיית ההתנגשות, בין רצוננו בצמוד-קרקע, למגבלת-השטח.

למעשה, נגדיל בדרך זו את שטח-מדינתנו, פשוט ע"י בנייתה מעלה! וזאת ע"י כך, שנמקם גבעות-גבעות - בכל מקום, בו יאפשר זאת הטבע - ועל גבעות אלו, נבנה ערי-המחר.

כעת, קווי-מתארן הזורמים, של גבעות אלו, ישלבו בתוכם, גם את קווי-מתארי-הבתים ואת הגינון, הפורה והרב, אשר יכסן - המסתמך, אך ורק, על מיחזור-המים בתוכן, כמערכת אקולוגית שלמה בזעיר-אנפין - כך שבמבט מרחוק, יראה הכל כשלמות כוללת אחת, ירוקה ויפהפייה.

לכל גבעה, תהיה צורה ייחודית לה.

בראש הגבעה, לא יהיו בתים, אלא גינות קהילתיות גדולות.

בין הגבעות, יישמרו השטחים פתוחים וירוקים - כאמור, בין אם לצרכי עיבוד חקלאי, בתור שמורות-טבע, או פארקים גדולים.

כעת - בשונה, כמובן, מן המצב כיום - בשום-פנים-אופן, אין לבנותן כערים תלויות-רכב-פרטי! נהפוך-הוא - המומלץ ביותר, מכל בחינה (ממניעת תאונות-דרכים ועד לשאלת איכות-האוויר) הוא, כמובן, ליצור מערך תחבורה ציבורית יעיל, אשר יורכב מ:

רכבות עליות

רכבלים

רכבות תחתיות

חשמליות

אוטובוסים חשמליים ("טרולי-באס")

מערך תחבורתי זה, יהיה נגיש ויעיל. החשמלית והאוטובוס החשמלי, יסעו בכביש סובב-הגבעה, לכל אורכו המתפתלת הבורגית, למן מסוף התחבורה הציבורית המרכזי שלמטה ועד למסוף התחבורה הציבורית המרכזי שלמעלה.

הרכבת התחתית, תהיה דמויית-כרמלית, עם תחנות מדי שניים~שלושה מפלסים - ויהיו, כמובן, כמה וכמה כאלה, לשירות צדי-הגבעה השונים.

הרכבות העליות (בין שיהיו פרבריות, או בין-עירוניות), יקשרו בין הערים השונות, על-פני-הקרקע, ממסוף תחבורה ציבורית תחתון בעיר א', למסוף תחבורה ציבורית תחתון בעיר ב' (וג' וד' וה' וכן-הלאה) - ואילו הרכבלים, יעשו זאת באוויר, ממסוף תחבורה ציבורית עליון בעיר א', למסוף תחבורה ציבורית עליון, בעיר ב'.

וכל הערים, יקושרו כך זו לזו.

כך, בתמצית קצרצרה, על ערי-העתיד להיראות: ירוקות, נעימות, נוחות, נקיות מתאונות-דרכים ומזיהום, בעלות בתים מתוקים ונעימים, המחבקים את תושביהם, באנרגיות חיוביות = ערים, אשר כיף להתגורר בן!